פרק 5: מרחב־זמן — תורת היחסות הפרטית

ר ש ת ה ז מ ן 82 אלברט איינשטיין ( 1879 - 1955 ) התשובה לשאלה זו קשורה בין השאר גם ליחסי ציבור, לתזמון ולהקשרים היסטוריים וחברתיים, אבל התשובה המדעית הונחה על שולחנו של עולם הפיזיקה בשנת 1905 ( "השנה המופלאה" ) . אז פרסם איינשטיין, בבת אחת, ארבעה מאמרים שהציבו את היסודות לשינוי המוחלט של כל מה שהיה ידוע עד אז על האור, הזמן, המרחב והחומר ביקום ( או בקיצור על הכול, כמעט ) . בארבעת המאמרים הללו הוא הוכיח את התנועה הבראונית, שביססה את ממשותם של האטומים והמכניקה הסטטיסטית, ואת השקילות של חומר ואנרגיה E = MC2 . הוא גם הוכיח שהאור בנוי במשוואה המפורסמת ביותר בעולם, ממנות בדידות המתנהגות כחלקיקים, ובכך פרץ את הדרך לתורת הקוונטים שבה נדון באריכות בהמשך הספר . ואולם איינשטיין התפרסם במיוחד בשל תורת היחסות הפרטית שלו ( 1905 ) , ולאחר עשור ( 1915 ) גם בשל תורת היחסות הכללית שהציג בפני העולם . העובדה שלורד קלווין הזכיר רק שתי עננות שמעיבות על ההסבר השלם והמלא של הפיזיקה את היקום, רק חמש שנים קודם לכן, מדגישה את המהפכה האדירה שעבודתו של איינשטיין עתידה לחולל במדע המודרני . ה פ ש מ ש ק ה ב מ א ה ה ה ...  אל הספר
מטר הוצאה לאור בע"מ