] 252 [ ליל ה ללא סוף של תנאי מלחמה ויוזמות מקומיות שנקטו מושלים, פושעים ובני שבטים שמניעיהם היו אידאולוגיה, פחד, תאוות בצע, תאווה מינית ולהט דתי ? ואם כך היה, הייתכן שהמדינה לא ידעה על הרג ההמונים ? ואולי ידעה והייתה חלשה מכדי להתערב ולמנוע אותו ? הסוגיות האלה שנויות במחלוקת במידת-מה מפני שהאקדח המעשן לא נמצא ; לא נמצא עותק של תוכנית-אב עוסמאנית כללית ולא עותק של פקודת השמדה כוללת, ואף אין בנמצא פרוטוקולים של ישיבות "מועצת האיחוד והקִדמה" שבהן עסקו בהשמדה והסכימו עליה . וּודאי שלא הייתה 1 לאמיתו של דבר לפעמים התנהגותהכרזה פומבית על מדיניות של רצח עם . העוסמאנים ב- 1914 - 1918 לא תאמה מדיניות כוללת שכזאת . במקומות מכריעים, בייחוד באיזמיר [ ובאיסטנבול ] , כמעט לא היו גירושים בשנות המלחמה ולא הרג המונים . ובמקומות שמהם גורשו הארמנים בהמוניהם לא היו מעשי טבח תמיד, על כל פנים לא בתחילה . כך היו הדברים בייחוד בשלבים הראשונים של הגירוש . אילו תכננה ההנהגה הרג סיטוני של הארמנים בכל מקום, האם לא היה דפוס המאורעות אחיד בכל רחבי האימפריה בכל תקופת הגירושים ? גם מי שמסכים שהממשלה אשמה בהרג ההמוני...
אל הספר