פרק 5: נשי טרויה המין הנשי כ'אחר'

יפה וולפמן 150 ספק שהן נראות הרבה יותר אנושיות משוביהן היוונים, ואף על פי שאינן אוחזות בנשק, בדומה לבעליהן או לבניהן שנפלו במלחמה, הרי שאומץ רוחן בעמידתן מול שליח שוביהן, אשר מביא להן את הבשורות המרות על הגורל המר הצפוי להן, מציג אותן כגיבורות מיתולוגיות, סמל ומופת לכל המין האנושי, ועל אחת כמה וכמה למין הנשי . יתר על כן, העובדה שאוריפידס מעמיד בחזית המחזה את נשי טרויה — לא את בעליהן ואת בניהן הגיבורים שנפלו בקרב וגם לא את היוונים המנצחים — מוכיחה שהוא מועיד מקום חשוב ביותר במלחמה דווקא לנשים . העובדה שסארטר בוחר לעבד דווקא מחזה זה הנה משמעותית . אין ספק שגם לו היה חשוב להתעכב על הנשים . מה הוא משיג על ידי כך ? סארטר כתב את העיבוד הזה כדי למחות פעם נוספת על האימפריאליזם ועל המלחמות הקולוניאליות . את האמפטיה שלו הוא מפגין כלפי המדוכאים, הנכבשים, כלומר סארטר מצדד דווקא ב"אחרים", הטרויאנים, אשר מייצגים את עמי אסיה ואפריקה נגד היוונים הקולוניאליסטים . יחד עם זאת, הוא רוצה להראות ש"האחרות" הן הנשים, והדבר בולט במיוחד על רקע דיכוי ואלימות כמו במלחמת כיבוש . המחזה של אוריפידס אפשר לו לעשות זאת...  אל הספר