התיאטרון של סארטר 123 2 . אשמה קולקטיבית ואשמה אישית סארטר נשאל גם ביחס להתנגדותו של פרנץ פון גרלך לרעיון של אשמה קולקטיבית, והוא מעיר שהאב הוא הראשון שיוצא נגד האשמה קולקטיבית . האב טוען שצריך להעניש את אלה שהיו באמת אשמים ולא את כל הגרמנים ; פרנץ עונה לו שאם מאשימים את המנהיגים, הרי זה כאילו מאשימים את העם שהוטעה משום שנשמע להם . כך נשמעת חלק מהשיחה : האב : אנחנו גרמנים, לכן — אשמים . אנחנו אשמים כי אנחנו גרמנים . ] . . . [ שמונים מיליון רוצחים : שטויות ! לכל היותר היו שלושה תריסרים . שיתלו אותם ושיטהרו אותנו : וזה יהיה סופו של הסיוט . פרנץ : שטויות ! האב : עלינו לבחור : או שירשיעו את האחרים, או שנטיל את שגיאותיהם על גרמניה כולה . פרנץ : הא ! זה בדיוק אותו הדבר ! האב : השתגעת ? פרנץ : קיימות שתי דרכים להרוס עם : או שדנים אותו להשמדה כגוש, או שמכריחים אותו להתכחש למנהיגים שהעמיד 25 בראשו . הדרך השנייה היא היותר גרועה . סארטר מבהיר שפרנץ ביצע פקודות ולכן האחריות שלו קשורה ישירות לפקודות שניתנו לו ולהחלטתו החופשית לציית . אם יאמרו שהוא אשם, דנים אותו . אולם אם אומרים לו : "אתה ביצעת פקו...
אל הספר