יפה וולפמן 78 החירות וההיסטוריה, וזו מתבטאת ב"השטן והאל הטוב" . לאור ההתרחשויות ההיסטוריות הגיע סארטר להכרה ודאית שחירות והיסטוריה אינם סותרים בהכרח זה את זה . למסקנה זו הוא הגיע 1 עמדתה הייחודית של בעקבות הסיטואציה הפוליטית ביוגוסלביה . יוגוסלביה בתוך הגוש הקומוניסטי נשאה חן בעיניו, והוא אף נתן לכך ביטוי בספר שעסק בקומוניזם ביוגוסלביה . לאור הניסיון של יוגוסלביה, הדיאלקטיקה נעשתה אפשרית לא רק תיאורטית אלא גם מעשית, וסארטר נתן לכך ביטוי במחזה . גץ, הפרוטגוניסט ב"השטן והאל הטוב", מייצג את סארטר עצמו, אשר מסוגל להשיב לקומוניסטים ולהצמיד לפרקטיקה שלהם את תביעותיו האקזיסטנציאליסטיות — זו הסיבה להתקפות עליו מצד הקומוניסטים . האוטוריטריות הביורוקרטית הוכתה והובסה, הסובייקטיביות של ההמונים נחנקה, וסארטר סבר שיש 2 צורך להחזירה למצב שממנו תוכל לחזור לפרקטיקה המהפכנית . כלומר, סארטר סבר שהפילוסופיה המרקסיסטית — המעמידה במרכז את הפועלים, ה"אחרים" הנעשקים על ידי בעלי הממון — חשובה וישימה, אולם יש לשלבה עם חירות הפרט ועם חירותו של כל עם בתוך כל העמים ה"אחרים" בגוש הקומוניסטי . במחזה זה ניתן לחירות ...
אל הספר