עופר שיף 310 וולדורף אסטוריה בניו יורק . גם במקרה זה ציין סילבר את כמות המשתתפים הגדולה, את נוכחותם של שגרירים ונציגים מארצות שונות, את הנואמים שכללו את דיואי ואבא אבן, וכן את 500 מברקי הברכה שנשלחו מכל רחבי ארה"ב . בעקבות ההכרה המחודשת שזכה לה, סילבר ראה עצמו כמי שכבר צריך להפגין בפועל גישה שתואמת את מעמדו המנהיגותי החדש . שתי פעולות בולטות הדגימו היטב דימוי עצמי זה, ולכן גם "זכו" להיכלל ביומן . המקרה הראשון התייחס למכתב שכתב סילבר לאייזנהאואר ב – 26 בדצמבר 1952 . יום קודם לכן התפרסמו ב ניו יורק טיימס תשובותיו של סטלין לכתב העיתון ג'יימס רסטון ) Reston ( , ובהן הביע המנהיג הסובייטי נכונות להיפגש עם הנשיא הנבחר של ארה"ב, ולקיים אתו דיאלוג בנושא המלחמה הקרה ומלחמת קוריאה . סילבר מיהר להביע את דעתו בנושא, ושלח לאייזנהאואר ) שעוד טרם נכנס לתפקידו ( את חוות דעתו כיצד ראוי להגיב להצעות סטלין . הוא המריץ באייזנהאואר להיפגש עם המנהיג הסובייטי, והבטיח לנשיא הנבחר שאם יעשה כך יקבל תמיכה ציבורית רחבה, בדומה לאהדה 486 הוא שבה התקבלה הבטחת הבחירות שלו לנסוע לקוריאה מיד לאחד שייבחר . קרא לאייזנהאוא...
אל הספר