233 רוני ברבש שעתיים . הרזרבה היחידה שעמדה לרשותו הייתה פלוגה של אנשי הנדסה, והוא הורה להכניסם מיד לקרב . בינתיים נודע לגווין כי ההטסה השנייה מאחרת . הוא גייס כל חייל שהיה זמין, והעביר כוחות ממקום למקום כדי להשתלט שוב על אזורי הנחיתה . גווין גם ידע כי השריון הבריטי תקוע בסון, ולכן לא היה סיכוי שיגיע באותו יום . הוא המתין בקוצר רוח להטסה השנייה, שהייתה אמורה להביא אתה עוד לוחמים וארטילריה . * * * קצת לפני השעה 00 : 14 התמלאו השמים בקרוב ל - 4,000 מטוסים . הם חצו את אזורי הקרבות ברעש מחריש אוזניים . הייתה זו ארמדה גדולה אף יותר מזו שהגיעה ב - 17 בספטמבר . מטוסי תובלה, מפציצים שגררו דאונים ולמעלה מ - 800 מטוסי קרב כיסו את השמים . בעיות ותקלות לא חסרו . 54 דאונים נפלו עקב כשל אנושי או מכני זמן רב לפני שהגיעו לאזורי הנחיתה . חלקם שוחררו לפני הזמן בשטח אויב, הרחק מאזור הנחיתה . אמנם האבדות בחיי אדם היו נמוכות, אבל אבד ציוד יקר . שוב היו אלה הצנחנים הבריטים שסבלו יותר מכולם, כי מחצית מהמטענים שהיו מיועדים להם אבדו בדרך . גם חיל האוויר הגרמני סבל ממזל רע . לאחר שמטוסיו נאלצו לנחות בגלל האיחור ...
אל הספר