הלוח השבועי וקביעת החלוקה של פרשות ב תורה | 213 ומכרעת בהשפעתה על תרבות העולם . השבת כקו אופי ייחודי של היהודים כבר משכה את עינם של סופרים נוכרים בתקופות קדומות ביותר, עוד לפני חורבן הבית השני ( ראו הרחבה בנושא זה באנציקלופדיה העברית בערך ‘שבת‘ ) . הנוצרים הראשונים, שהיו יהודים לכל דבר, שמרו את השבת . אך עם הינתקות הנצרות ממקורה היהודי, בוטלה גם שמירת השבת ויום א‘ הפך ליום תפילה, מנוחה וקדושה של הכנסייה . עוד נזכיר כי היחס בין יחידת הזמן של השבוע לבין השנה גורם לסיבוכים, כי חלוקת המספר 365 ב- 7 משאירה “עודף“ של יום . בשל כך בכל שנה חסרה ( בת 365 יום ) כל תאריך אזרחי ( מחודש מרס ) חל ביום השבוע שלאחר היום של אותו תאריך בשנה הקודמת ; ובכל שנה שלמה ( בת 366 יום ) כל תאריך אזרחי חל יומיים אחרי יום השבוע בשנה הקודמת . במצרים העתיקה נהגו לחלק את החודש לשלושה “שבועות“ בני עשרה ימים כל אחד או לחמש “ידות“ בנות שישה ימים כל אחת . בסקנדינביה העתיקה היו חמישה ימים בשבוע . לאשורים היו שישה ימים בשבוע וברומא העתיקה היו שבועות של תשעה ימים, כאשר שבוע כזה היה התקופה מיום שוק ליום שוק שאחריו . יש שבטים...
אל הספר