222 || ד"ר רות אנגל - אלדר בחיי היומיום או בעבודתי הייתי מלאת אהבה לבני האדם שהתייעצו עמי . עם זאת, ככל שפיעמה בי אותה אהבה אחז בי כוח ה"רוע" וכבש אותי, מבלי שהייתי מודעת לכך, מאחר שהתנהלתי בתום וללא מחשבה "על אלוקים" . הוא היה "שם" ומחשבותיי נוקזו אל היומיום . חטאתי . ככל שצלחה עבודתי קמו לי אויבים שפעלו נגדי ואני קיללתי אותם בלבי, כפי שאנו נוהגים בתגובה למי שפוגע בנו, ולא מתוך מחשבת יתר . תחילה, כאשר בת של מי שזעמתי על מעשיה נהרגה בתאונה, לא נתתי כלל את הדעת לכך . אך לאחר זמן החלה להסתמן תמונה מחרידה . הכוח להיטיב כמוהו ככוח להרע, ובשטנה והשנאה שבה טבלתי זעמי כלפי האחרים מצאתי כאלה שנפגעו ממני . עם ההבנה באו החרטה, הבכי והכאב הנורא . אני כותבת זאת כדי לספוג את זעמכם, לפתוח את לבי ולומר, אכן חטא נורא חטאתי ואינני מקלה עם עצמי . יהיו שיגיבו מבחינה רציונאלית, כי החמרתי עם עצמי וכי "נוגעתי", אולי, בתסמינים של "סטייה ממצב קליני תקין" . אני ידעתי . הכוח להזיק והכוח להיטיב נתונים בידינו . ודאות איכלה והסיטה אותי בעוצמות של כאב מהשאננות שבהתקיימות ארצית . הייתי ספונה באל . מרגע שבו התוודעתי ...
אל הספר