176 || ד"ר רות אנגל - אלדר לפי פרויד, אברי המין כמכוונים פנימה או החוצה הם המכוונים את נטיית הבן כלפי האובייקט, דוגמת אהבת הבן את האם והבת את האב, המוכרים כ"תסביך אדיפוס" . הבן שונא את אביו, אך כיוון שהוא נתפס כמפרנס וכמגונן, הוא רואה בו דמות להזדהות . גישתו מתרחבת לתסביכי הבת ולדחפיה . עם זאת, ההבחנות האנטומיות והמיצוב המוסרי השונה , עם הגדרת דחפי ליבידו מובחנים או התייחסות לאינסטינקטים כתלויי מגדר אינם מופיעים בתורת פרויד . הפסיכולוגיה של פרויד יונקת מתוך דחפים ראשוניים "זכריים", כנראה, בהשפעת תפיסה אינטרוספקטיבית וזיהויים של דחפיו שלו . הגישה הזכרית שהתגלמה בעיקרה בפסיכואנליזה, צידדה בהפעלת הסמכות והכוח וחייבה אותה . בספרו של פרויד על "משה והמונותיאיזם" הוא מציין כי "לרוב בני האדם יש צורך עמוק בסמכות שהם יכולים להעריץ, לה הם יכולים להיכנע ואשר שולטת בהם" ( 1955 , Freud ) . ב"מבוא לפסיכואנליזה" מתייחס פרויד להמון כמי שזקוק לעוּלה של מרות ארצית ( 1966 ) . תפיסת האדם לפי פרויד היא כאל ילד סורר המחייב חינוך והכנעות מול אב נוקשה וקפדן . הוא האמין כי אם טבעו האמיתי של האדם היה משתחרר, התו...
אל הספר