122 || ד"ר רות אנגל - אלדר הוציאני ראה עניי ועמלי ושא לכל חטאותי ( תהילים, כה, טז - יט ) ועוד : "אין מתֹם בבשרי מפני זעמך אין - שלום בעצמי מפני חטאתי, כי עונתי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני, הבאישו נמקו חבורתי מפני אולתי . . . " ( תהלים, לח, ה, ו ) , "אני אמרתי ה' חנני רפאה נפשי כי חטאתי . . . " ( שם, מא, ה ) . תחושת האשם של דוד המלך אינה מעומתת מול האשמת הזולת, אלא בוקעת מתוך רחשי לבו ומלווה ברגש האחריות לעוונותיו "כלפי האלוהים" ובהכרתו, כי יכול היה לשנות את מהלך חייו ולנתבם בדרך אחרת אלמלא "איוולתו" . דוד בספר תהילים הוא הראשון, כאמור, לעסוק ב"רגשות אשם" . הממסד הדתי דאג ל"חטאיו" של האדם מול עברות של המוסר הדתי והוראותיו . החוק והמשפט האזרחי קבעו תקנות, חוק ומשפט, לצד ענישת המפר אותם . כל אלו היו "מדידים" חיצונית והפרט יכול היה לבחון ולהיבחן בניקיון כפיו מול המוסר הדתי או האזרחי או שניהם . רגשות אשם אלה אינם באים, בהכרח, ממקום של חטא דתי או של עברה אזרחית, אלא מתוך רגש של מצוקה שמפעים את האדם, בכאב עד למצב של דחק נפשי, בשעה שהוא רואה בעצמו אחראי לנזק שגרם : אובדן איש קרוב, מחלתו של ב...
אל הספר