164 גיא פרל הטבע, הנשיות והמוות . כתיבתו של פסואה, שאינה כפופה ישירות לתודעת האגו שלו כי אם נותנת קול לחלקי נפש שונים, היוותה לטענתי מרכיב מרכזי בתהליך האינדיבידואציה שלו, כפי שניתן ללמוד מכמה מהשירים המעטים שאותם ייחס לעצמו . בפרק המוקדש לשירתה של אלחנדרה פיסארניק התמקדתי באופן הייחודי שבו משמשת השירה לתיאור בהיר של אפלת התהליך הדיכאוני . לצד היותה מאפשרת את תיאור התהליך, מהווה השירה ניסיון לתת קול לכוח הפנימי הנאבק בדיכאון, בין השאר באמצעות שימוש בסמל השמש השחורה, המייצג אינטגרציה בין אור לחושך . בהמשך התמקד הדיון בתפקידם האינטגרטיבי והמרפא של הסמלים המרחיבים את התודעה אל מעבר לפיצולים המגבילים שבהם היא לכודה . הפרק העוסק באלגיות דואינו של ריינר מריה רילקה התמקד בהיבטיו הנומינוזיים של תהליך היצירה תוך השוואה בין תפיסותיו של יונג את היצירה כביטוי להשלכת דימוי העצמי על המציאות, לאלו של נוימן שהתייחס אל היצירה כמכוננת מרחב שבו מתרחשת התכה בין הנומינוזיות הפנימית והחיצונית - תהליך המונע על ידי מרכיב פנימי שאליו מתייחס נוימן כאל "נקודת אמר בלבו" ואצל רילקה מיוצג על ידי דמותו של המלאך . בי...
אל הספר