סיכום ביניים: סופה של כל תנועה בראשיתה

184 עידית שקד הטקסט משיג את גאולתו שלו דרך מעורבותו באלוהי שמתוּוָך לו דרך הטקסט . אפשר לראות בזאת חזרה על התמה המרכזית בדבר תפקידו המכריע של האדם כגורם הקושר בין האלוהי ובין הגשמי, בין האחדות לבין הריבוי והשונות שמתקיימים בעולמנו . מכיוון שאת הכתוב יש להבין לאור אין-סוף הדיבור האלוהי, התיאור האחד מבטא ריבוי משמעויות . ומשום שהסִפרה שלוש היא עצמה אלוהית, אריגנה פורש בפנינו שלוש פרשנויות לסיפור הבריאה ב בראשית א' : בפרשנות הראשונה, הבריאה מאופיינת במונחים של נביעה ונטילת חלק ; בפרשנות השנייה, המכונה על ידו "פרשנות תאולוגית", הוא מעגן בכלים הרמנויטיים את קביעתו שהעולם הנברא נברא באדם . הפרשנות על דרך התאולוגיה מלמדת כי בהגדרת האדם כדואליות של הוויה נבראת שהיא גם בוראת טמונה משמעותה האמִתית של הבריאה בצלם ; הפרשנות השלישית רואה בטקסט מראה שקופה לדוגמת השילוש הנוצרית - האלוהות כמהות אחת ולה שלושה פנים . הפרשנות שאריגנה מציע לסיפור הבריאה בספר בראשית היא תוצאה ישירה של תפיסתו את הטבע על חלוקתו לארבעה טבעים ועל המעברים הדינמיים ביניהם . על פי אריגנה, אין דיכוטומיה בין הנברא לבורא אלא רצף היר...  אל הספר