149 דיאלוג עם אלוהים משתרע בין שני קצוות : יש ואין, הרי ה"חומר בלא צורה" הוא הדבר הקרוב ביותר לאין, והסיבות הפרימורדיאליות קרובות ביותר ליֵש . שנית, "חומר בלא צורה" הוא העדר ולא סיבה יוצרת, ואילו הסיבות הפרימורדיאליות הן מושלמות והן סיבת כל המהות הנבראת . לכן אי אפשר לטעון כי "חומר בלא צורה" והסיבות הפרימורדיאליות חד הן . ההוכחה האחרת נבנית על סמך הפרשנות לפסוק ב' : וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם ; פרשנותו של אריגנה לפסוק ב' מציגה בבירור את מתודת הפרשנות של התאולוגיה של השלילה : קדימות השלילה על פני החיוב, קדימות החושך על פני האור . אריגנה מוצא בפסוק רמז נעלם לתחום האל הנצחי . ה"תוהו" לא בא לציין העדר מוחלט אלא הוא בעל משמעות חיובית . לדברי אריגנה, בפרשנויות ל"תוהו ובוהו" ( Inanis Et Vacua ) מקובל לראות בשפת המקרא את תיאור החומר ההיולי בטרם לבש צורה . החומר ההיולי של עולם ההוויה, הכולל את המינים והסוגים "תוהו ובוהו" תורגם בתור "ריקה וחסר תצורה" או "ריקה ושוממה" ואילו בתרגום השבעים המילה "תוהו" מתורגמת בתור "בלתי נראה" ו"בוהו" מתורגמת בתור "לא מורכב" . מה...
אל הספר