פרק ה: מפענחים את הצופן האלוהי: ההיגיון האמִתי דיון פרשני

124 עידית שקד 202 בין התבונה לאמונה . שתי הגישות בכוונה "לאחד בלא למזג" האחדות היא סימנו של אלוהים ושל פועלו בבריאת העולם . לדברי אריגנה, משמעות קיומנו היא לחשוף את האחדות, ואחת היא אם על דרך ההתגלות או על דרך התבונה . אלו פנים שונות לאמת אחת, שהרי ההתגלות והתבונה שתיהן צלם אלוהים, ושתיהן משרתות לתכלית אחת של גאולה . בהכניסו את התבונה אל תחום האמונה, אריגנה אינו מחדש חידוש עקרוני לעומת דברי אוגוסטינוס, אבל הוא עושה זאת בהעזה ובתנופה שמבדילים אותו במידה ניכרת ממורו הרוחני . כוונתו לא הייתה לחולל מהפכה במסורת ; הוא לא קרא לבחינה מחדש של האמונה ברוח מחבר Sic Et Non . 203 בניגוד לאבלר, שהכריז ש"אי אפשר להאמין אם לא הובנו הדברים 204 אריגנה אומר שאי אפשר להבין בלא להאמין . אריגנה תחילה", שואב את השראתו מספר ישעיהו ז' ט' : "אִם לֹא תַאֲמִינוּ, כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ", וכאוגוסטינוס לפניו, הוא מפרש זאת כאמירה על הקשר בין אמונה להבנה : במקום שאין בו אמונה, אין הבנה . בסופו של דבר, ניתן לרדת לעומקם של דברי האלוהים רק בזכות הארה אלוהית . אריגנה ניגש לפרשנות כתבי הקודש כשהוא מצויד במתודה הדיאלקטית . אר...  אל הספר