ד אל הלא־כלום

130 ישי מבורך המפריש מעות לנזירותו ומת, אם היו [ המעות ] סתומין - ייפלו [ כולם ] ל [ קורבן ] נדבה . [ אם ] היו מפורשין - דמי עולה יבואו עולה, דמי חטאת ילכו לים המלח, דמי שלמים יבואו שלמים . 2 אם הנזיר השאיר אחריו סכום של כסף לשלושת הקורבנות אך לא הפריש סכום נקוב לכל קורבן וקורבן ( "מעות סתומין" ) , הרי שכל הכסף יכול לשמש למען קניית קורבנות נדבה ; אלו סוג של קורבנות תודה ושמחה שהאדם מישראל מביא מיוזמתו האישית ללא חיוב מוקדם . אולם אם הנזיר הפריש סכום נקוב לכל קורבן וקורבן ( "מעות מפורשין" ) , הרי שעם הכסף הצרור שנועד לקורבנות העולה והשלמים ייקנו בהמות עבור קורבנות עולה ושלמים, ואילו את הכסף שנועד לקורבן החטאת יוליכו אל ים המלח, כלומר ישחיתו אותו משום שאי אפשר לעשות בו כל שימוש . הלכה זו של הנזיר היא רבת-משמעות משום שהיא מלמדת שמבחינה דתית האדם הוא בר-המרה בכל דבר, כלומר יכול להתחלף אם מישהו אחר - זולת בחטאו . את העולה והשלמים שלו, המקומות שבהם הוא מקבל את עולו של האלוהי ( עולה ) ומודה לו ושמח בו ( שלמים ) , מקומות המצווה והעשייה הנכונה והישרה, במקומות האלו האדם הינו ככל אחד אחר ועל כן ה...  אל הספר
רסלינג