ב אהבת העני־דתי

61 ארון העדות מהפכני, ובהקשר של מה שייאמר בפרקים הבאים, הוא משיחי . מנסה להנכיח את ה"לעתיד לבוא" שתמיד עוד לא הגיע זמנו ב"עולם שאינו כדאי להשתמש בו" כלשונו של רבי נחמן ; את ה"יוֹם אֶחָד" ב"עכשיו" של המציאות - "וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר" ( זכריה שם ) . תנועת שימוש-מימוש כזו מועדת להפוך להיות אידאולוגיה דכאנית מחד גיסא או אינדקס מסרס מאידך גיסא . כי כשהבעל שם טוב הדליק את הארתו בדבר "בכל דרכיך דעהו", הוא לא הקים דוקטרינה ולא מסר דרכי פעולה, אלא העניק הארה - מה שרבי נחמן מכנה "פנימיות התורה" - אשר מבקשת את ההתבוננות אך בצד זאת 15 כלומר אור דורשת להיות בבחינת "אור שגנוז לעתיד לבוא" ; שהוא בעל השתהות בכל מה שקשור לשימוש ולמימוש, כדברי רבי נחמן הן על פנימיות התורה והן על הצדיקים שמבשרים על אודותיה, שכמו נרות חנוכה אין "להשתמש בהם" : כי עכשיו הלבוש הזה הוא מכסה על אלקותו, היינו על פנימיות התורה [ . . . ] וזהו "והיה יום אחד יִוָּדַע לה'", שיתגלה [ אז ] האהבה [ = פנימיות התורה ] הנקרא "יום" [ . . . ] היינו התורה [ של ] הפנימיות...  אל הספר
רסלינג