ד. הגוזמאות במליצת האגדה

16 י ה ו ד ה ב ר נ ד ס מן העיון בסוגיית הגוזמאות שבתלמוד מתבררים שני דברים : האחד, שבתיאורים שבמשנה ניתן למצוא גוזמאות . והשני, שהאמוראים עצמם לא תמיד ידעו בוודאות אם תיאור מסוים הוא תיאור אמיתי של ממשות או גוזמה, ונחלקו בסברות אם אפשר לקבל את התיאור המשנאי כמציאות . ההכרה של האמוראים בכך שיש לשונות גוזמה במקרא ובדברי חכמים, קשורה לתרבות השיח שהייתה מקובלת בזמנם, שעליה אפשר ללמוד ממשנת נדרים : ארבעה נדרים התירו חכמים . . . נדרי הבאי : אמר 'קונם אם לא ראיתי בדרך הזה כיוצאי מצרים', 'אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד' . 33 נדרי הבאי הם נדרים המבוססים על הצהרות גוזמאיות . ההנחה הפשוטה של המשנה היא שזו דרך דיבור מליצית מקובלת, ואין לקבל אותה כתיאור ריאלי של מציאות המחייב התייחסות הלכתית מדוקדקת . כל הלומד מסכתות נדרים ונזיר, מודע להקפדה העצומה של המשנה בחובת הזהירות של האדם בכל היוצא מפיו, בדקדוקי הלשון והרמיזות . אפילו בלשון מסורסת ואפילו ברמיזה ניתן להתחייב בנדר ונזירות . על רקע זה מפתיעה העובדה שנדרי הבאי נכללו ברשימת הנדרים שהתירו חכמים בלי פקפוק . אין זאת אלא שחכמים הכירו בכך ששימוש בגוזמא...  אל הספר
ספריית אלינר

תבונות