ישראל כ"ץ 152 פרספקטיבות שונות ) אני וה"אחר" ( , להיותה מעוגנת באינטרסים ובהגדרה של יחסי כוח, למשבר הייצוג המלווה את אובדן הנרטיבים המאחדים והמוסכמים . עמדה זו חושפת את השרירותיות של בוחני המציאות, את תלותם בהסכמות חברתיות משתנות, את העוצמה של אי – הוודאות, שהאובייקטיביזם הנורמטיבי מנסה למנוע . ביטוי שכיח לכך בארגונים הוא באופן ההיאחזות בפורמטים מחייבים של דיווח, במעמד הניתן ללוחות זמנים, בחשיבות המיוחסת לאובייקטים פיזיים כמייצגים ממשות . בין מציאות לדמיון מה שאנו מזהים כמציאות הנו בעיקרו סכמה נורמטיבית של ארגון גירויים שונים למערכת בעלת משמעות . הישענותנו על סכמה זו מתרחשת למרות ההבנה שלנו שלא אחת היא מתעתעת, אפילו ברמה החושית ) כפי שמראים ניסויים קלסיים בתפיסה ובקבלת החלטות ( . האבחנות בין "משוגע" ל"שפוי", בין "עובד" ל"הולך בטל" וגם בין "מועיל" ל"חסר תועלת" נשענות בעיקרן על הצמידות לסכמות הנורמטיביות המסווגות ומארגנות אובייקטים שונים, כפי שהן מתווכות על ידי הגופים החברתיים השונים שמכוונים את שיפוטנו . חלקם עושים זאת בדרכים בוטות וישירות ) למשל, המשטרה בעת התקהלות או בעת זיהוי אירוע כ...
אל הספר