ישראל כ"ץ 14 מראית העין ; דעיכת האָפקט והרגש ; המיקוד בסוגי שיח ומשחק טקסטואלי . המושג "מצב פוסטמודרני" הוצע על ידי ליוטאר במחצית השנייה של המאה ה – ,20 וגם מזוהה עמו, כשקו השבר והתיחום הוא בשנות ה – 50 של המאה שחלפה . כפי שמציין יוסף דן ) 2009 ( , זהו מושג היסטורי מובהק, מיקום תופעה בכרוניקה של הזמן . הוא קובע תחילתו של עידן חדש, אך אינו מתייחס לתוכנו . כפי שמודרניות היא "לאחר ימי הביניים", כך גם "פוסטמודרניזם" מציין את שבא בעקבותיו . כאמור, רבים מהמזוהים עם הרעיון הפוסטמודרני, בהם פוקו, דרידה, דלז ואחרים, הגיבו בהסתייגות כלפי זיהוי זה . עם זאת, כפי שאנסה להראות בהמשך, ניכרת שותפות רעיונית מסוימת של הוגים אלה וגם של אחרים, שהתייחסויות אליהם כינסתי בספר זה . קווים גסים של שותפות זו ניתן לשרטט כבר ככותרות : מרכזיות השיח, הכרה בזהויות פרגמנטריות ובלתי לכידות, משבר הייצוג, אובדן הנרטיבים הגדולים, היפר – מציאות ) אם להשתמש באפיונים שמציעים מאט אלווסון וסטנלי דיץ, 1996 Alvesson & Deetz, ( . ביסוד ספר זה עֶמדה מעורבת כלפי הרעיון הפוסטמודרני . מצד אחד, בעבודתי כיועץ ארגוני אני מקיים שיח פעיל ...
אל הספר