113 ארבע שנים ברואנדה לא יודע כלום, ואני מודה שהיו רגעים שתהיתי בסתר לבי אם נצליח, אם קליסה יצליח . פריצת הדרך המשמעותית הראשונה הייתה כשקליסה העז להשתתף בשיעורים, ובהמשך, כשהציג בפני הכיתה את אחד הנושאים שלמד באופן פרטני . לראשונה הומר התסכול שלו בתחושת הישג והצלחה . עם אמה היה המצב עדין אף יותר . כשהייתה בת שבע היא חוותה על בשרה את הג'נוסייד . הוריה נרצחו לנגד עיניה, היא עצמה נפצעה קשה והושלכה עם הוריה המתים לבור שירותים לא רחוק מביתם . ימים ארוכים שכבה תחת גופותיהם . חיילי RPF-ה שעברו במקרה במקום שמעו קולות מהבור, וכך היא ניצלה . במהלך הטקסים שהיו בכפר לציון הג'נוסייד, הייתה אמה פורצת בצרחות איומות . מאמא אוגוסטה הייתה ניגשת אליה, מחבקת אותה, נותנת לה שוקולד ובעיקר מעודדת אותה . אמה נהגה לקרוא לה "אחותי" . כולנו - המורים, התלמידים, אני ומאמא אוגוסטה - התגייסנו כדי לעזור לה לעבור את בחינות הבגרות . מאמא אוגוסטה בחרה לעזור לה בשיעורי הגיאוגרפיה . אחד הדברים המרגשים לאורך העבודה עם קליסה ואמה היה היחס המכבד והדואג של כל התלמידים אליהם . ההתגייסות לעזרתם הייתה מוחלטת . לקראת קבלת התוצאו...
אל הספר