90 תמר שק מילאתי את המסך במילים - "הכתיבה משחררת" . המחשב הנייד הפך ליומן המתעד את רגעי האיכות החמקמקים ביני לביני וביני לבין האנשים הקרובים לי, וגם למצע שדרכו הבשילו כמה רעיונות להמשך דרכי ברואנדה . לדוגמה, כך התגלגל הרעיון שהגתה חברתי רויטל, מנהלת תיכון דה-שליט ברחובות, להיכרות מבוססת מכתבים בין תלמידיה לתלמידי אגהוזו שלום . "מעבר לכל היתרונות שבהרחבת אופקיהם של התלמידים שלנו ושלכם ובחשיפתם למציאות חייהם של בני גילם, ברואנדה או בישראל", כתבה לי רויטל בעקבות דברים שכתבתי לה באותם לילות של נדודי שינה, "התכתבות כזאת יכולה לקדם אותם בלימודי האנגלית" . נסיבות אישיות אילצו אותי להגיע לביקור קצר בארץ, ורויטל הציעה שאבוא לספר לתלמידים שלה על רואנדה . היא אמרה ששתי מורות לאנגלית מתיכון דה-שליט, רונית ואפרת, לקחו לידיהן את הפרויקט, ובשלב ראשון הן חשבו שכדאי לפתוח אותו רק בפני תלמידים המעוניינים בכך . "ההרצאה שלך תהיה נקודת פתיחה מצוינת לפרויקט שלנו", קבעה רויטל . כשהגעתי לתיכון דה-שליט, חיכו לי שמונים תלמידים סקרנים ונרגשים . סיפרתי להם קצת על עצמי ועל ההחלטה לצאת לשנת חופש ולהתנדב בכפר הנוער ...
אל הספר