202 רות גולן בשבילה . כדי שלא תמות . חשבנו שנסתדר ככה . לאימא תמיד היו כל מיני פטנטים של איך להסתדר, עוד כשהייתה ילדה, ואותי היא לימדה הכי הרבה . אני הילד שלה, הייתה אומרת : "כי איציק תמיד ברח, ושרה'לה הייתה קטנה" ואת אידה היא עוד לא מצאה אז, רק אחרי כמה שנים . מה שאני צריך עכשיו זה להסביר לך הכול-הכול, כדי שתוכלי לכתוב ככה שיסלחו לה, ואז אולי אני אמצא אותה . היא נעלמה לי, את מבינה . אפילו רפי האהוב שלה לא יודע איפה היא עכשיו, והיא הרי לא זזה בלעדיו לשום מקום, וזה משגע אותו מדאגה, הוא אומר . זה הוא שמצא אותה בפעם האחרונה והביא אותה אליכם שוב פעם . אז זה היה על שפת הים עם הכדורים, אבל היא השאירה לו פתק . תמיד הייתה משאירה איזה פתק או הודעה . עכשיו אין פתק, ואני פוחד . חיפשנו בכל המקומות שהייתה הולכת אליהם, גם אצל הקוראת בקפה איפה שעבדה וגם במועדון קלפים שאמרו שלא ראו אותה שם חודשיים . הלכתי לדירה . בטח חיפשתי בכל מקום . רפי עזר לי . הוא בוכה כל הזמן מאז שאימא עזבה . כזה גבר, היה בסיירת, פייטר כזה ובוכה . לא מבין אותו, הייתה יכולה להיות גם האימא שלו . ואימא אומרת שהאישה של רפי כזאת חתיכה...
אל הספר