179 אהבה בתענוגים בחזרה הכפייתית יש ניסיון להתמודד עם חרדה בדרך שמעוררת חרדה בעצמה . זו עדות לא של תוכן, אלא של צורה, או נכון יותר של התפרקות הצורה . באופן פרדוקסלי האירוע "ידוע", אבל רק לאחר מעשה, באמצעות השפעתו . האירוע רודף אחר העד, והעד בתורו רודף אחריו, כפי שרדף אחר אביה של נעמה באמצעות בתו . אלא שכשבודקים את טבע החיים, את המציאות ואת הממשי מקרוב יותר, אפשר לראות שהחזרה לעולם לא תפתור טראומה, כי החזרה היא בלתי אפשרית . נראה שאת רוב חיינו אנו חיים בבועה מגינה של אמונה בזהותנו הקבועה והנצחית, כאילו לזמן אין באמת ייצוג בנפש שלנו . אפשר לראות זאת בבירור אצל אנשים כפייתיים ; הם פוחדים מהמוות כל כך, עד שהם משעים את החיים, כאילו אם לא יחיו, הם יצליחו לעצור את הזמן . בדרך כלל אנחנו יכולים לשאת שינויים קטנים עד דרגה מסוימת, אבל אנו מכחישים ומדחיקים בהתמדה את העובדה של שינוי בלתי פוסק . הכרה של התנועה המתמדת בזמן אל מול ניסיוננו הנואש להיתלות במציאות מקובעת לכאורה היא הסיבה העיקרית לטראומה . אנרי ברגסון ( Bergson ) קרא למרכיב של הזמן הנע "מֶשך" . זהו זמן החיים המנוגד לזמן המקובע בשכל : משך ...
אל הספר