126 רות גולן יום אחד מן הימים יצאה בת מלך מן המרחץ . וירא אותה איש מיושבי קרנות, ויאנח אנחה גדולה ויאמר : "מי יתן אותה ברשותי לעשות בה כטוב בעיני" . ותען בת המלך ותאמר לו : "בבית הקברות יהיה זה ולא הנה" . כשמעו דברים אלו שמח, כי חשב שאמרה לו ללכת אל בית הקברות ולשבת להמתין לה שם והיא תלך אצלו ויעשה בה כטוב בעיניו . והיא לא לזה נתכוונה, אבל רצתה לומר לו כי שם דווקא ישוו הקטן והגדול, והנער והזקן, והנקלה והנכבד, שמה יהיו שווים הכל - אבל הנה לא, כי בת מלך היא לא יתכן שיקרב אליה אחד מן ההמון . ויקם האיש ההוא, וילך אל בית הקברות, וישב לו שם, ויקשור מחשבת שכלו בה, ותמיד יחשוב בצורתה . ומרוב חשקו בה, הפשיט את מחשבתו כל מורגש, ושם אותה כולה בצורת האשה ההיא וביופיה . ויום ולילה תמיד ישב בבית הקברות, ושם יאכל ושם ישתה ושם ישן, כי אמר : אם לא תבוא היום תבוא למחר . כן עשה ימים רבים . ומרוב פרישותו מכל מורגש, לקשירת מחשבתו בדבר אחד תמיד, בהתבודדו וחשקו הגמור, נתפשטה נפשו מן המורגשות ונדבקה במושכלות . עד שמכל מורגש נתפשטה, ואפילו מהאישה, ודבקה בהשם יתברך . עד שלימים מועטים פשט כל מורגש וחשב במושכל הא...
אל הספר