96 רות גולן לפסוק זה ולכל מה שמשתמע ממנו את ספרו עבודות אהבה . לדבריו, ההבנה מהרהרת, מחשבת, אבל היא לעולם אינה מגיעה לוודאות של האמונה, וכך גם החוק ( 1847 Kirkegaard, ) . קירקגור פירש את הפסוק כשהוא נשען על הדוֹגמה הנוצרית, וכך התאפשר לו להבחין בין אהבה דיאדית, הכוללת את האוהב והאהוב בלבד, ובין אהבה המבוססת על שילוש, שבקודקודה ניצב האחר או האל . האל הוא מושג אמצעי . לאהוב את אלוהים, משמעו לאהוב את עצמך באמת ; לעזור לאחר לאהוב את האל, משמעו לאהוב אדם אחר ; להיעזר על ידי אחר לאהוב את האל, משמעו להיות אהוב . קירקגור הגדיר את האהבה כתשוקה רגשית, אבל ברגש זה האדם, אפילו לפני שהוא משקיע באובייקט האהבה, צריך להשקיע את עצמו באל . מבחינתו צריך תמיד להכניס את הגורם השלישי - האל או הרֵעַ - ולפיכך גם הרֵעַ יכול להיחשב כשלישי העומד בין האדם לאהבתו . עבור קירקגור, אהבה בין אדם לאדם תמיד תהיה זמנית ולעולם אינה מאושרת לחלוטין . זו אהבה שיכולה להפוך לאינטנסיבית מדי ולסכן את הקשר לאל . אם כך, התביעה של חוק האהבה מחייבת להיות כפולה : תביעה להפנמה ותביעה להתמדה . החלוקות שקירקגור חילק את חובת אהבת הרֵעַ ה...
אל הספר