פרק ב : מוטיבים אקוסטיים ומוסיקליים בהגותו של רבי נחמן 121 ציין כי למוסיקה של הלויים מקצב והיא פועמת על פי ״דופק״ מסוים, ובכך מבטאת את האופי של כל עבודת המשכן ושל כל עבודת ה׳ . לדברי רש״ז התנאי לייחוד העליון 0 כלומר הוא לדעת שזה לא תמידי, לדעת שישנה תנועה בלתי פוסקת של רצוא ושוב . ההכנה לייחוד של קריאת שמע היא דווקא לדעת שהאדם מוגבל, ושלאחר שיגיע לשיא יחזור שוב לפירוד, וחוזר חלילה . לעומתו רבי נחמן לא התמקד בפעולת הדופק כשלעצמו ( רצוא ושוב ) , אלא הרחיב את היריעה לסוגי דופק ולמקצבים שונים . הדיון בדופק ובחינתו נועדו להדריך את האדם לפעול במרחבים שונים בחייו, כגון השלמת החסרון, ריפוי נפשו וגופו . נראה שסיבת ההבדלים בנושא הדופק מתבהרת בהבחנה של יוסף וייס . כלומר ההבדל ביניהם נובע מכך שרש״ז מעוניין בהיבט הקוסמי, האלוהי, וזאת לעומת רבי נחמן, המדגיש את ההיבט הקיומי . וכה נכתב : והנה מבואר למעלה, כי הרוח חיים הוא בהתורה, בחי [ נת ] ורוח אלקים מרחפת על פני המים כנ״ל . וע״כ במצרים שהיה קודם קבלת התורה, ולא היה להם מהיכן לקבל הרוח חיים, נאמר בהם מקוצר רוח ( שמ׳ ו, ט ) . כי לא היה להם מאין לקבל ה...
אל הספר