חזנים

פרק א : הניגון בדרשות אבות החסידות 6 רואים, שכאשר הניגון אינו מגיע מצד הקדושה עשוי הוא להשפיע לרעה ואף לברוא מזיקים . לחזן המופקד על התפילה היה זמר נואף, והוא פגם בזמרתו על ידי הרהור עברה ( ניגון שאינו מצד הקדושה ) . לומדים מכך שאכן ניגונו משפיע מלמטה למעלה, אך הפעם ההשפעה שלילית . מחשבתו שאינה טהורה, הרהורי הניאוף שלו, הם אלו שהולידו את המזיקים . הסיפור מקנה לנו ידע נוסף על הבעש״ט . בסיפור נאמר כי הלצים שמגיעים אליו מתלוצצים על ניגונו ״לכה דודי״ . אותם לצים מתלוצצים על ניגונו, ובמילים אחרות יש פה ״מלחמה רוחנית״ של הס״א מול הקדושה, מלחמה שבה ידו של הבעש״ט על העליונה : ״ועשה מה שעשה ונפלו שני המזיקים לארץ ולא יכלו לקום״ . הבעש״ט ביצע פעולה מגית שגרמה לאותם מזיקים ליפול . דומה שלא מקרי הוא, שהמזיקים, שנולדו מהרהור בניגון בעל כוונה שלילית, ניסו להחליש את הבעש״ט תוך שימוש בניגון שלו, אך הסיפור רומז לכך שזהו ניגון בעל איכות אחרת . נמצאנו למדים משני הסיפורים, כי יכולותיו של הבעש״ט המגיות, התאורגיות והמיסטיות מתבטאות גם בכוח קולו הנעים וניגוניו המיוחדים, כגון ״לכה דודי״ . מכל האמור, מעבר לידע...  אל הספר