דימוי ״עלי נבל וכינור״

תו הלב : הניגון בכתביו של רבי נחמן מברסלב – בין המטאפיסי לקיומי 6 במסורת החסידית, מובא בשמו, כי תפילתו של האדם מדומה לנבל וכינור כאשר היא נעשית בצורה לא ראויה : ואלה שמות בני ישראל וכו׳ . בשם ר׳ ישראל ב״ש זלה״ה, על פי מה שפירש שמו את ירושלים לעיים ( תה׳ עט, א ) , כלומר כשבא לאדם איזה יראה או איזה שלימות במעשה המצוות, בא לו מזה גבהות, כי מזה בא בעו״ה [ = בעוונותינו הרבים ] גלות לעולם, בשביל ששמו את יראה שלם שלהם, לעיים, לשון גל גבוה וגדול, ואם עושה איזה עבודה כמו תורה ותפלה וכיוצא, עושה אותה לנבל וכינור, כלומר בלא דחילו ורחימו רק כמו מנגן עלי נבל, וזה גורם ח״ו שהעבודה שלו הכל הולך אל הקליפות, וזהו נתנו את נבל״ת עבדיך מאכל לעוף השמים שהם הקליפות הנקראים כך, ומי גרם מחמת שעשה עבודה לנבל [ . . . ] ואפשר לומר שזה רמז כאן, ואלה שמות, ר״ל גרם הגלות והשממון, וזהו הבאים מצרימה, ר״ל במיצר הגלות, ומפרש ראובן וגו׳ ר״ל כאשר עושה איזה עבודה אומר רא״ו מה בין בנ״י לשאר בני אדם, שאני עובד עבודתי בשלימות, וראוי הוא שהשם יתברך ישמ״ע לקולי וילו״ה אלי, וזהו שמעון לוי, וכן שאר 6 השמות . ולאחריו מובא אזכור ע...  אל הספר