שיר של חסד

תו הלב : הניגון בכתביו של רבי נחמן מברסלב – בין המטאפיסי לקיומי 32 הניגון, ומציינת כי מרק מבליט את ההשפעה של ״פרק שירה״ ושל רבי משה קורדוברו על תורתו של רבי נחמן על המוסיקה . לדבריה מרק מפרש את גישתו של רבי נחמן למוסיקה ביחס למיתוס הלוריאני של ״כלים שבורים״, ומציע שהניגון הוא אמצעי בקושרו את המוסיקה לרומם את ״ניצוצות הקדושה״ ואת ״הנקודות הטובות״ . למיתוס של שבירת הכלים הוא מייחס למושג המוסיקה של רבי נחמן קונוטציות פסימיות . הרן-סמית חולקת וטוענת, ש״הנקודות הטובות״ הן מושג בפני עצמו, והן מרמזות על רעיון פוזיטיבי של נוכחות פנימית אלוהית בנשמה, רעיון אופטימי שתוחם את השקפתו על הכוח והמטרה של המוסיקה . בכך נוטה הרן-סמית להדגיש את המודל האונטולוגי של ההאצלה, לעומת המודל של שבירה ותיקון שמרק הדגיש בהקשר המוסיקה . עיקר ההתמקדות במחקרה היא בתפיסתו של רבי נחמן את המוסיקה כתהליך רוחני אישי שהשפעתו נוגעת גם בתהליכים קוסמיים וגם משמשת דימוי לתהליכים נפשיים ורוחניים . היא מדגישה בדבריה שהניגון אצל רבי נחמן קשור במהותו עם החסד, ועל כן התורות שלו העוסקות בפנים שונים של גילויי החסד בעולם נוגעות גם ברע...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן