תו הלב : הניגון בכתביו של רבי נחמן מברסלב – בין המטאפיסי לקיומי 12 כאמור, רבי נחמן נע מן התפיסה המטאפיסית לתפיסה הקיומית וחוזר חלילה . הניגון אצל רבי נחמן אינו אחד מהנושאים הרבים שעליהם נתן דעתו, אלא הוא בגדר יסוד, גם אם לא במודע, לכל דרשותיו ודרך חייו . מהנקודות ההגותיות המרכזיות בדרשותיו של רבי נחמן, גם כאלו שלכאורה נראות שאינן קשורות למוטיב הניגון, הוא יצר זיקה בין הניגון, המוסיקה והשירה ובין שאר הנושאים במשנתו . בפרק הראשון הצגתי את מעמדו ותפקידיו של הניגון בדרשותיהם של אבות החסידות, כולל ניתוח הדרשות ומיונן על פי נושאים ורעיונות . בפרק זה בחנתי את מקומו של הניגון בראשית החסידות, וזאת כרקע להבנת מקומו של הניגון בהגותו של רבי נחמן . מצאתי כי הניגון הוא מוטיב מרכזי בתורת החסידות, וכולל בתוכו שני היבטים עיקריים : הניגון כדימוי והניגון כמעשה . בחינת המעשה אף היא מתחלקת לשני מישורים . האחד הוא המישור המעשי, כלומר כיצד התייחסו הוגי ראשית החסידות להיבט הפרקטי של השימוש בניגון והשלכותיו על הרובד הפסיכולוגי של המנגן וסביבתו . השני הוא בחינת התייחסות אבות החסידות לניגון כמעשה מיסטי, ובכלל זה...
אל הספר