אחרית דבר

338 רש״י והפולמוס היהודי-הנוצרי נראה לי שרש״י העדיף את הפולמוס הרמוז, המאפיין מקומות כה רבים בפירושיו למקרא, כדי שלא להיראות בעיני הקוראים כמי שמשלב בפירושו למקרא דברי פולמוס רבים . פולמוסן מאבד מיכולתו להצטייר כאיש אובייקטיבי, והרושם של דבריו ופירושיו עלול להיחלש . זו המגרעת של פולמוס מפורש, מחד גיסא . מאידך גיסא, הוא היה משוכנע שקוראיו יבינו היטב כי ההתקפות על ״עשו״ משמעותן יציאה ברורה נגד הממלכות הנוצריות שבימיו, שהרי כבר בתלמוד ובמדרש עשיו הוא סמל מובהק של הנצרות . יתר על כן, בפיוטים שתפסו מקום כה חשוב ביהדות אשכנז כבר לפני רש״י מוטיב זה שכיח, והכול הבינו מיהו עשיו ומה הוא מסמל גם בתקופתו של רש״י . סיוע להנחה שרש״י נמנע מפולמוס מפורש כדי שלא לפגוע בערך פירושיו לדורות עולה מהימנעותו מפולמוס בנושא ההגשמה . נושא זה, שהוא מהיסודות המובהקים של הנצרות, העסיק הוגי דעות יהודים שקדמו לרש״י וכאלה שפעלו אחריו, ובהם רס״ג, ר׳ יוסף קמחי, רמב״ם, ר׳ יוסף בכור שור ובספרי הפולמוס . מסתבר שחששו של רש״י היה מוצדק . בעוד דבריו נראים שקולים וענייניים, הרי התעמולה הנמצאת בספרי הפולמוס שנכתבו במאה ה- 3 , ...  אל הספר