306 רש״י והפולמוס היהודי-הנוצרי כשנגלה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל, לא על ישראל בלבד הוא נגלה אלא על כל האומות . תחילה הלך אצל בני עשו, אמר להם : מקבלים אתם את התורה ? אמרו לו : מה כתוב בה ? אמר להם : ״לא תרצח״ ( שמות כ, יג ) . . . הלך אצל בני עמון ומואב . . . הלך אצל בני ישמעאל . . . תלמוד לומר : ״ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים אשר לא שמעו״ ( מיכה ה, יד ) . לא דיים שלא שמעו אלא אפילו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח, לא יכלו לעמוד בהם עד שפרקום . כיון 2 שראה הקדוש ברוך הוא כך נתנם לישראל . רש״י בחר בדרשה זו שבספרִי מתוך שבע דרשות אחרות המצויות שם, והיא הדרשה הרביעית . בהן גם כאלה המדברות בשבחו של הקב״ה, ובכך עדות נוספת למגמתו של רש״י ללמד על מעלת עם ישראל ואהבת ה׳ אליו בעקבות קבלת התורה . העדפת ישראל על אומות העולם בולטת ביותר בדרשה זו . רש״י חזר על מוטיב זה גם בספר בראשית לקראת סוף הבריאה : ״יום הששי – הוסיף [ את האות ] ה״י בששי בגמר מעשה בראשית לומר שהתנה עמהם [ = עם כל ברואיו ] על מנת שיקבלו ישראל חמשה חומשי תורה . דבר אחר : יום הששי – כולם תלוים ועומדים עד יום הששי הוא ששה בסיון המו...
אל הספר