בחירת המדרשים

פרק ז : בחירת המדרשים ושינוי נוסחם 241 ופירש : ״הרי זו הבטחה לישראל, שאין תורה משתכחת מזרעם לגמרי״ . רש״י פירש את הכתוב כמושא של הפועל ״וענתה״, דהיינו כתוכן העדות, בשעה שמפרשים אחרים פירשו אותו כנימוק, כלומר השירה לא תישכח מעם ישראל והיא תשמש עדות נגדם . אמנם הוא התחשב בדעת החולקים ובאסמכתאות המובאות בתלמוד שם, והוסיף את המילה ״לגמרי״ שאיננה בדברי רשב״י, דהיינו : עתידה תורה שתשתכח מישראל אך לא לחלוטין . הוא נמנע מהבאת המחלוקת כדי להימנע מקטיגוריה כה חמורה על עם ישראל, שהתורה עתידה להשתכח ממנו כליל . טענה זו יכולה היתה גם היא לשמש כלי עזר לתעמולה הנוצרית שחיפשה עדויות לחטאי ישראל . להלן אחת-עשרה דוגמאות מספרי מקרא שונים לבחירת המדרשים בידי רש״י : 1 . בתהילים מזמור פ יש דרשה מקורית של רש״י המעידה על מידת החירות שנטל לעצמו בבחירת המדרשים ובשינוי נוסחיו על-פי מגמתו להתפלמס עם הדרשות הכריסטולוגית . על הכתוב ״תהי ידך על איש ימינך ועל בן אדם אמצת לך״ ( פס׳ יח ) , מצויות שתי דרשות במדרש ״שוחר טוב״ לתהילים . הראשונה מפרשת אותו כמתייחס אל יצחק : ״תהא ידך מגנת על איש ימינך זה יצחק״ . השנייה מייחס...  אל הספר