הציפייה לגאולה המובטחת

228 רש״י והפולמוס היהודי-הנוצרי 46 ה ) , דהיינו, בלא החורבן היה העונש על הבריות חמור יותר . אף רעיון זה מקורו במדרש . הישועה תבוא דווקא בשיא הירידה, כאשר יראה ה׳ ש״יד האויב הולכת וחזקה עליהם״ ( דברים לב, לו ) . לא זו בלבד שהגויים יכירו בישועת ישראל, הם אף ישבחו את העם על שהחזיק מעמד בכל תלאות הגלות : ״ראו מה שבחה של אומה זו, שדבקו בהקדוש ברוך הוא בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו . יודעים היו בטובו ובשבחו״ ( שם, מג ) . עידוד אחר הוא בקביעה – שמקורה במדרש – שה׳ יצא עם העם לגלות והוא ״סובל״ עמם בצרתם ועתיד לשוב עמם בעת הגאולה : ״ושב ה׳ אלהיך את שבותך״ ( דברים ל, ג ) – היה לו לכתוב והשיב את שבותך . רבותינו למדו מכאן שהשכינה כביכול שרויה עמהם בצרת גלותם, וכשנגאלין הכתיב הגאולה לעצמו שהוא ישוב עמהם . ועוד יש לומר שגדול יום קבוץ גליות 4 ובקושי, כאילו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו . פירוש זה של רש״י מצוי בכת״י לייפציג 1 – המצטיין בנוסחאות המשובחות – בשינוי 48 קל בנוסח, ומכאן סיוע להנחה שהוא אכן פרי עטו של רש״י . שמירת ה׳ על העם בגלות באה לידי ביטוי גם בהצלתם מהיטמעות בגויי...  אל הספר