הגאולה

פרק ו : אקטואליזציה ועידוד הגולים 225 להם ראש אחד ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל״ . ואולם פסוק זה יכול להתפרש כשלב מקדים : תחילה ישובו לארץ ושם יתרבו כחול הים . בפירוש רש״י במקום זה, כבמקומות אחרים, ניכרת מגמתו לקשור את הכתובים עם המציאות בתפוצות הגולה . על אף הסבל והרדיפות הם יתרבו ויתעצמו גם בגלות . המגמה ברורה : עידוד רוחם של היהודים בגלותם הממושכת והקשה אף בזמנו . השגחת ה׳ על ישראל קיימת גם באותה עת . רש״י פירש כן גם את הכתוב בדברים ל, ג, ״ושב ה׳ אלהיך את שבותך ורִחמך״, כבא ללמד שה׳ שוהה כל העת עם ישראל בגלות, והוא ישוב עמהם לארץ . רש״י תלה זאת בלשון ״ושב״ ולא ״והשיב״ . המקור לדרשה זו הוא מסכת מגילה ( כט ע״א ) . בהמשך דבריו שם דרש רש״י את הכתוב ״כי לא תשכח מפי זרעו״ ( דברים לא, כא ) – ״הרי זו הבטחה לישראל שאין תורה משתכחת מזרעם לגמרי״ . אמנם, במקור הדברים מתייחסים אל השירה בלבד ולא אל התורה כולה, ואולם רש״י הלך כאן בעקבות דרשתו של ר׳ שמעון 39 בן יוחאי, דרשה שעל-פי מהלך הסוגיה בתלמוד עוסקת בדיני טומאה וטהרה . בפרשת ״וילך״ שבספר דברים נאמר פעמיים כי בשל חטאי העם יסתיר ה׳ את פניו ממנ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן