הגלות וסבלותיה

פרק ו : אקטואליזציה ועידוד הגולים 211 ארץ-ישראל . דוגמה מובהקת לכך בפירושו לתהילים, מזמור ט . הוא דחה תחילה דעות אחרות שהוצעו כפירוש למזמור זה, ובהן אלה של מנחם בן סרוק ושל דונש בן לברט ( ״ואינם נראים בעיני״ ) , ואולם הוא לא נימק מדוע לא נראו בעיניו . הוא הסתמך על הפסיקתא, שבה נאמר : ״שהעיניין מדבר בעמלק ועשו״ . בפסיקתא נזכר עמלק בלבד אלא שרש״י כדרכו הוסיף את עשיו וקשר אותם יחד . ולא עשיו, פירוש זה הולם בבירור את כוונתו של רש״י, אך איננו מתיישב עם הקשר הכתובים . במזמור נאמר ״זמרו לה׳ יֹשב ציון . . . למען אספרה כל תהלתיך בשערי בת ציון״ ( פס׳ יב - טו ) . הרי שלפני הכתוב ״חָנְנֵנִי ה׳״ ( פס׳ יד ) מפורש שמדובר בירושלים ולא בגלות, 8 וכן לאחריו, אך רש״י מפרש בפסוק זה : ״עכשו בגולה״ . בדומה פירש רש״י את מזמור כב בתהילים : ״על אילת השחר . . . אלי אלי למה עזבתני״ ( פס׳ א - ב ) . לדעתו, העזיבה עליה מבכה דוד המלך היא יציאת העם לגלות : ״למה עזבתני – עתידה ללכת בגולה, ואמר דוד תפלה זו על העתיד . . . אני קוראה לך מיום אל יום ואינך 9 אך רש״י, כדרכו, מבכה את הסבל עונה״ ( פס׳ ב - ג ) . חז״ל דרשו מזמור ...  אל הספר