רתיעה מ״חכמה״

202 רש״י והפולמוס היהודי-הנוצרי לדרוש ולתור בחכמה – בתורה, היא החכמה״ ( קהלת א, יג ) ; ״תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי ולבי נֹהֵג בחכמה – אף אם בשרי נמשך ביין, לבי מתגלגל בחכמה להחזיק בתורה״ ( שם ב, ג ) ; ״ופניתי אני לראות חכמה – פונה אני מכל עסקי להתבונן בתורה״ ( שם, יב ) ; ״כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת בשמחה – לב לעסוק בתורה ובמצוות״ ( שם, כו ) . במדרש קהלת על אתר הובאו דרשות שונות שניסו לזהות את הכתוב עם אישיות מסוימת . רש״י התעלם מכולן . ״סבותי אני ולבי לדעת ולתור ובקש חכמה וחשבון – סבותי לדעת ולתור ולבקש חכמת פרשת פרה אדומה״ ( ז, כה ) . אמנם, לעיתים על-פי הקשרם של הכתובים, לא יכול היה רש״י לפרש את ה״חכמה״ כמתייחסת אל התורה . הכוונה היא לכתובים שבספר קהלת שבהם יש הערכה שלילית של החכמה, כגון : ״ואתנה את לבי לדעת חכמה ודעת הֹללות ושִֹכלות״ ( א, יז ) ; ״כי ברב חכמה רב כעס״ ( שם, יח ) . ברור שבכתובים אלה ובדומים להם לא יכול היה לפרש שהכוונה לתורה . הבאתי כאן דוגמאות ספורות לתופעה שכיחה בספר קהלת . מסתבר מאוד שהזיהוי של ״חכמה״ עם תורה בספר זה הוא מגמתי . גם בפירושו לפרק כח 39 כן פירש ...  אל הספר