היחס אל כורש

פרק ה : רתיעה מקירבה אל נוכרים 199 מו מתייחסת בבירור אל בבל . רש״י הוא היחיד המפרש כתוב זה כמתייחס אל אברהם, אף על פי שהכתובים עוסקים בבירור בבבל ומתארים בבוז את אליליה היוצאים לשבי . גם בהמשך – שני פסוקים לאחר מכן – מדובר במפורש ובבוז על חורבנה של בבל . בעוד שמפרשים אחרים פירשו ״עיט״ כעוף טורף כפשט הכתוב, רש״י העדיף להסתמך על הארמית שבספר דניאל ולפרשו מלשון ״עיצה״ . קשה להניח שהוא לא היה מודע לעובדה שבספר דניאל שכיחה הארמית, מה שאין כן בספר ישעיהו . סבירות רבה יש להנחה שרש״י העדיף שלא לכנות את כורש ״איש עצתי״, משל היה קרוב מאוד אל ה׳, אלא לייחס זאת לאברהם, על אף הדוחק הגדול בהצעה זאת . גם את הכתוב ״מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו״ ( ישעיהו מא, ב ) פירש רש״י על אברהם ולא על כורש . מסתבר שעשה כן בשל אותו נימוק . כמעט כל המפרשים המסורתיים, ובוודאי החדשים, מייחסים זאת אל כורש, שהכתובים המתארים את כיבושיו ואת הישגיו הצבאיים הולמים אותו יותר מאשר את אברהם . אמנם, רש״י יכול היה להסתמך על מדרש בראשית רבה, בו מייחסים כתוב זה אל אברהם, אך ברצותו 36 נטל מן המדרש וברצותו הציע פירושים אחרים . על הת...  אל הספר