קווי ייחוד

122 רש״י והפולמוס היהודי-הנוצרי המרתקות בחקר פירושו של רש״י לשיר השירים : האמנם חידש דרשות מקוריות שלו בפירוש זה המעידות על החיוניות הגדולה שחש בהצעת דרשות שישלימו את ״הפסיפס הנפלא״ של פירושו, כדברי רוזנטאל ? לשאלה זו חשיבות מרובה לא רק לחקר הפולמוס של רש״י עם הפרשנות הכריסטולוגית, אלא גם כדי ללמד על אישיותו ועל מידת בטחונו העצמי . אם אכן חידש רש״י דרשות מקוריות ונהג כאחד התנאים והאמוראים, יש בכך חיזוק רב להנחה כי הוא חש שדורו נמצא בשעת חירום בשל הפולמוס היהודי-הנוצרי . לדעתו, פירוש זה מיוחד בעוצמתו ובזיקתו לפולמוס היהודי- הנוצרי . הוא ראה בו כלי עזר חשוב ביותר בפולמוס קשה זה, ומבחינות מסוימות יותר מכל ספר אחר במקרא . פירושו כולל שני מרכיבים : פשט ואלגוריה . העובדה שבמדרשים קדומים ובספרות חז״ל נתפס ספר זה כאלגוריה המתארת את האהבה ההדדית הגדולה שבין ה׳ לעם ישראל הקלה עליו . רושם עז על מקומו של שיר השירים במורשה היהודית הותירו דבריו של ר׳ עקיבא על ייחודו ועל קדושתו של שיר השירים : ״שאין כל העולם כֻּלו כדאי 119 כיום שנִתנה בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קֹדש ושיר השירים קֹדש קדשים״ . 1...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן