כתובים סתמיים והפולמוס

פרק ב : שבעה ספרי מקרא והפולמוס 103 ובגדולת ה׳ . אמנם, לעיתים הוא היה יכול למצוא סימוכין לדרכו בתרגום ובמדרשי חז״ל, במיוחד במדרש ״שוחר טוב״ לתהילים, אך במקרים אחרים עשה כן ללא כל אסמכתא . גם ההסתמכות על המדרש ועל התרגום מלמדת על זיקתו העמוקה אל המציאות של זמנו . הבחירה של רש״י, כלומר, העדפת הדרשה הקושרת את הכתובים אל פולמוס עם הנצרות, אומרת דרשני משתי בחינות : ( א ) בפני רש״י עמדו דרשות 69 שונות ומגוונות . העדפת הדרשה הקשורה בפולמוס עם הנצרות חושפת את מגמתו ; ( ב ) ברצותו התעלם רש״י במקומות הרבה בפירושו לתורה ולנביאים ממדרשים שנראו 0 יתר על כן, נכונותו לו רחוקים מן הפשט . לעיתים קרובות אף העיר על כך במפורש . להתרחק במידה כה רבה מפשט הכתובים מלמדת על צורך חיוני בפירושים שמטרתם לשמש תריס בפני התעמולה הנוצרית ולדחות את פירושיה . התופעה בולטת במיוחד בפירוש מזמורים העוסקים בגורלו הפרטי של דוד כמתייחסים אל סבלותיו של העם היהודי בגלות . המסקנה העולה מכל אלה היא כי יש בפירושיו של רש״י למזמורים אלה כדי ללמד על המצוקה של בני דורו שהרבו להתפלמס עם שכניהם הנוצרים, ופסוקי התנ״ך עמדו במרכזו של הפולמ...  אל הספר