אחרית דבר

310 | ריח שדה או מוצרים ארומאטיים מגוונים, מובהקים ושאינם מובהקים . אין מדובר בפרשנות לסוגיות התלמוד ובדיוני הלכה תיאורטיים גרידא, אלא בדיונים בעלי השלכה מעשית על השימוש בבשמים . חכמי פרובנס דנים בבשמים הבאים : ורדים ומי ורדים שהופקו מהם, אנדרופוגון, אקורוס, גלנגה, שושן צחור, סגל ריחני, אלת מסטיק, לבונה וקושט ( ראה בערכיהם ) . בכמה מהמקרים, כמו למשל לגבי הברכה על השומר ( Foeniculum vulgare ) , מדובר בשיח הלכתי שהתנהל כמעט אך ורק בחבל ארץ זה . כמה מהדיונים לא רק מלמדים על מצאי הבשמים שעמדו לרשותם של יהודי פרובנס, אלא גם על מקומם של הריחות והרגישות להם בתרבות המקומית . דוגמה לכך היא הדיונים על ריח עורות או ריח אריגים הצבועים בכנימת הכרמיל . שורה של צמחי בושם, קטורת ותבלין נזכרים גם במקורות רבניים בתימן . למשל, עודה ( עץ הבושם ההודי ) , מור, לבונה וג׳אווי ששימשו להקטרה להפצת ריחות נעימים או במסגרת טקסים דתיים ופולקלוריסטיים, וכן צמחי בושם אחרים, רובם מקומיים, כמו למשל יסמין ערבי ( פל ) , פנדנוס ( כאד׳י ) , פיגם ( שדאב ) , איגנית הציפורן ( זר, קרנפול ) , פלרגוניום ריחני ( עוטריה ) , ריחן (...  אל הספר