256 | ריח שדה במהלך הדורות שימש המוסק בושם, תבלין וסממן מרפא . בימי קדם הוא נחשב ליקר-המציאות, ועד לימינו שמור לו מקום נכבד במסורת של תרבויות המזרח הרחוק . המוסק היה בושם סחיר בעולם הישן והוא שווק לאזורים מרוחקים ממחוזות תפוצתו הטבעיים, למשל הוא יובא לשווקים בארץ ישראל, מצרים והאזורים הסמוכים להם . מתעודות של סוחרים בימי-הביניים עולה שהמוסק שווק בכמה אופנים שיש להם מונחים ייחודיים בערבית : א . בצורת נוזל בכלי זכוכית ( ״קארוּרה״ ) ; ב . מוצר המכונה ; נאפִגַֹה שמשמעו כנראה כיסי ההפרשה בצורתם האורגנית שהוסרו מגוף היונק ויובשו 4 ג . חבילה ( ֹֹֹֹכֹמאסיה , خُماسِية ) או בקבוק ( כֹמסיה, خُمْاسِية ) של הבושם . רבי משה באסולה, שערך מסע לאזור הים התיכון בין השנים 1 15 - ,15 מדווח כי מנמל העיר ביירות מייצאים כמויות גדולות של בשמים לעיר ונציה שבאיטליה, ובין 5 כאמור לעיל, השם ״מוסק״ הוא גם שם נרדף היתר גם את המוסק ( בלשונו : מוסקו ) . למוצרים ריחניים בכלל ואפילו מהצומח . דוגמה לכך היא זן של מלון ריחני המכונה 6 בספרות העות׳מאנית ״אבטיחים צהובים של מושק״ . המסורות על מקור המוסק בימי-הביניים התפשטו מס...
אל הספר