חלק ב : בשמים ממוצא צמחי | 199 9 הרמב״ן אלובין״ ומציין את יעילותו להסרת ריחות רעים מהפה ולבישום ריח הגוף . מזכיר דעה המזהה את עץ הבושם עם ״אהלים-אהלות״ שבמקרא ( במדבר כד, ו ; שיר 0 השירים, ד, יד ) . רבי יוסף דוד ( – ) , שחי ופעל בעיר סלוניקי, מציין כי בני הקהילה היהודית באיטליה נהגו להניח בחרוסת שבבים של עץ הבושם . על פי ההלכה יש להכניס לתערובת תבלין הדומה לתבן, אך ישנם תבלינים שכותשים אותם והם הופכים לאבק דק, לא כן עץ הבושם שהוא בעל סיבים . וכך הוא כותב : ״ליגיו אלואי [ . . . ] אף על פי שידוכו אותו הטב אינו נעשה אבק ונשאר חוטין כתבן [ . . . ] ונראה דאין ספק שמפני כך היו נוהגין בק״ק איטאליא ליתן בחרוסת אשקיננט [ = אנדרופוגון נרדי Andropogon nardus ] ועוד אגאג׳י [ = עץ הבושם ] כמי ששמעתי מפי זקנים״ . ברכת הריח על עץ הבושם בספרות ההלכה נקבע כי ברכת שבבי הגזע והענפים או השרף המופק מעץ הבושם ההודי היא ״עצי בשמים״ . רבנו שלמה ברבי נתן ( חי לפני 0 ) , אב בית דין בעיר סג׳למאסה ( Sijilmasa سجلماسة ) השוכנת במזרח מרוקו מזכיר את ה״עוד״ בין צמחי הבושם שמריחים אותם בטקס ההבדלה . הוא כותב : ״וזה סד...
אל הספר