148 | ריח שדה השימוש בשרף הג׳אווי היה שכיח בקרב יהודי תימן . רבנו נתנאל בן ישעיה, מגדולי הדרשנים בתימן במחצית הראשונה של המאה ה- , מזהה את הלבונה הזכה שבמקורות היהודיים הקדומים עם הלבנה ההודי, שכאמור גוון השרף שלו מעט ברם, הפירוש אדמדם : ״ולבונה זכה היא לבונה אדומה מעט והוא אללבאן אלגאוי״ . המקובל הוא שלבונה זכה מתייחסת לגבישים בעלי צבע בהיר ביותר ( ראה ערך לבונה ) . יש מבני תימן שבירכו את ברכת הבשמים בטקס ההבדלה על קטורת ביתית המכונה בערבית בח׳ור ( بَخُور ברבים : أَبْخِرَة ، بَخُورَات ) . קטורת זו הכילה למשל ג׳אווי ועודה, הג׳אווי שימש להקטרה בהזדמנויות נוספות כמו למשל בבית דהיינו עץ הבושם ההודי . 6 היולדת . בחיבורו ההלכתי ״כרם חמר״ מוסר רבי אברהם בן מרדכי אנקאווא ( המאה ה- 9 ) , יליד העיר סאלי ( Sale ) , על הנוהג להקטיר את שרף הלבנה ההודי בתפילת הבוקר הסמוכה לטקס ברית המילה : ״בענין אלו הנוהגים ביום המילה בחיוב שיביא הסנדק קטורת שהוא מין סם א׳ [ חד ] הנקרא אלגאווי ומקטירים לפני כסא אליהו בשעת אמירת הקטורת של קודם הזמירות הן אחר העמידה תוך התפלה עד עבור המילה לפי וראיתי שמכבדים זל״ז [ ...
אל הספר