חלק ב : בשמים ממוצא צמחי | 131 לגידולם של איגנית הציפורן וקינמון הקמפור בארץ . כפי שציין י׳ פליקס זיהוי ״אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר״ עם הכופר הלבן נתמך מתרגומים עתיקים ( השבעים והפשיטתא ) וממקורות 9 פרשניים ומחקריים כאחד . רבי יהוסף שווארץ ( 80 - 86 ) , שביקר בארץ ישראל במהלך המאה ה- 9 , טען שהכופר אינו גדל בה, אך הוא נסחר על ידי שיירות של סוחרים ערביים המגיעות מאזור 0 דבריו עוררו את ביקורתו של אברהם משה לונץ המציין כי גידלוהו בארץ,מכה . ואכן באותה תקופה ממש מדווח הכומר האנגלי הנרי בייקר טריסטרם כי הכופר הוא גידול חקלאי של אזור עין גדי : ״את הכופר של עין גדי, הנזכר בשיר השירים, הכרנו בשיח נאה, הנושא אשכולות פרחים נחמדים לבנים-ורודים, וקרוי אלחנא בפי הערבים, על פי המפיקים ממנו את הצבע בשם זה – הוא ה- Lawsonia alba של הבוטנאים״ . עדויות מן המאה ה- 9 שימשו פרחי הכופר ועליו בתרבות ובפולקלור הארץ-ישראליים למטרות קוסמטיות . הפרחים שימשו קישוט לנשים ולהסרת ריחות רעים בבתים, ואילו העלים להכנת צבע החינה לצביעת שיער ואיברים שונים בגוף . ברכת הכופר הלבן ברכת ריחו של הכופר נזכרת לראשונה בחיבורי הגאונים . ...
אל הספר