יסמין ערבי (Jasminum sambac)

128 | ריח שדה המצדדים לברך ״שהחיינו״ על ריחות מתחדשים וגם מציג טיעון רעיוני-הלכתי . לפי השקפת התלמוד נשמת האדם נהנית מריח הבשמים ( ברכות מג ע״ב ) . אולם הנשמה נצחית וברכת ״שהחיינו״ על התחדשות מדי שנה בשנה לכאורה אינה רלוונטית עבורה . אלא שהברכה היא למעשה הודיה לקב״ה על כך שהאדם ממשיך לחיות את חייו והנפש אינה עוזבת את הגוף . ובלשונו : ״יש להשיב דמה בכך אם היא נצחית וקיימת סוף סוף שבח הברכה הוא שהניחה השי״ת להיות כלואה וסגורה בגוף ונשמה וגוף קשורים יחד כי בהסתלק האחד יבטל השני וא״כ השבח הוא על שהיא קיימת בגוף שאפי׳ שתהיה ההנאת ריח לנשמה השבח לשי״ת שהניחה קשורה בגוף״ . עונת הפריחה של הפִל היא בקיץ . בני תימן ליקטו את הפרחים מחצרות הבתים או מהפרדסים ובין יתר שימושיהם בישמו באמצעותם את מי השתייה . ייתכן כי הניחו את עלי הכותרת במים כדי לשפר את טעמם המר או שנהגו כך לשם תענוג . בישום המים עורר את הספק אם ראוי לברך גם על ריחם או שמא משום שעיקר שימושם הוא לשתייה, הבושם טפל למים ואז אין לברך על ריחם הנעים . וכך הוא כותב : אותן שנוהגים בימי הקיץ שהורדים או מין הריח שקורין לו פל מצוים בפרדסים ולוקח...  אל הספר