118 | ריח שדה בעץ אלוא״י שנקרא בלשון טורקי או״ד אגאש״י [ . . . ] ואני לא ראיתי בעניי בימינו מי 6 רבי אברהם כלפון ( נולד ) , מחכמי טריפולי, שנזהר בזה [ . . . ] והמנהג שלא לברך״ . שפגש את החיד״א בהיותו בליוורנו, מציג עדות אישית על הסתייגותו של החיד״א מברכה על טבק מבושם . וכך הוא מספר : ״ובהיותי אני הצעיר אברהם כלפון בליוורנו שנת התקס״ד הייתי עם הרב המופלא חד״א הי״ו ושמעתי ממנו שאלו המניחים זהא׳ר או וור׳ד כמות שהוא יותר טוב להסירו מן העשן [ = מכלי העישון ] קודם שישאף כדי להוציא עצמו מספק ברכות״ . עמדתו ההלכתית של רבי יחיא צאלח, אב בית הדין בעיר צנעא שבתימן במאה ה- 8 , הייתה שראוי לברך על טבק מבושם . הבשמים הניתנים באבקה נחשבים ״לריח שיש לו עיקר״ משום שנוכחותם באבקה ניכרת ומורגשת : ״אותם שמניחין עלי ורדים או שאר מיני בשמים בתוך הטוטון כיון שהוא ריח שיש לו עיקר וגופו קיים ועשוי 8 כלומר, גם אם כמות הבושם להריח שם צריך לברך על הריח של בושם כיון דלא בטל״ . הניתנת בטבק מועטה, עדיין מדובר בחומר ממשי . בחיבור האנציקלופדי-הלכתי ״פחד יצחק״ מוסר רבי יצחק בן שמואל למפרונטי ( 9 6 - 6 ) יליד העיר פרארה...
אל הספר