20 | ריח שדה הבבלי, ברכות מ ע״א . הבבלי שלמעשה היה הגורם המכריע בפסיקת ההלכה למעשה 35 עורך מציג הגדרה שלפיה לעץ ייחשב צמח רב שנתי המוציא את פירותיו מן הענפים . הסוגיה נקט בהגדרה דדוקטיבית, היינו קביעה של כלל שממנו ניתן ליישם את ההלכה על מגוון צמחים . מצד אחר, בסוגיה בברכות מג ע״א - ע״ב הובאה רשימה של צמחי בושם ( סמלק, נרקום, חלפי דימא ) לצד ברכותיהם, אך לא נוסח כלל כלשהו לגבי הגדרת צמחי בושם ותבלין . עיון במאפייני הצמחים והמורפולוגיה שלהם עשוי לכאורה ללמד על הגדרתם כעץ או כעשב, כלומר ניתן בצורה אינדוקטיבית לנסח הגדרה מן הפרטים הבוטניים של הצמחים הנזכרים . ברם, חשוב להדגיש שהצגת הצמחים לצד ברכתם אינה מניבה בהכרח מסקנות חד-משמעיות, שכן בתקופה הבתר-תלמודית זוהו הצמחים הללו באופנים שונים . אין לדעת מדוע לא הוגדרו בתלמוד כללים לצמחי בושם . ייתכן כי נקודת ההנחה של עורך הסוגיות הייתה שהגדרות עץ וירק של צמחי מאכל וצמחי בושם שוות, אך כפי שאראה בהמשך הדברים, בספרות ההלכה של ימי הביניים ישנה גישה הרואה בהם קבוצות נבדלות זו מזו לגבי הגדרת עץ או ירק . הגישה המבחינה בין צמחי מאכל ובושם מבוססת כנראה ...
אל הספר