פרק חמישי: יסודות אידאיים בסיפורי הרי״ח

156 | סיפורי הרב יוסף חיים מבגדאד והאגדה, ׳הם בטוחים כי התיאור המוחשי עדיף על ניסוח מופשט [ … ] שהלבוש הממחיש קרוב יותר לאמת מהניסוח הרעיוני׳ . א״א אורבך מעלה שאלה חשובה הקשורה לענייננו, והיא שאלת המשקל שיש לייחס לרעיונות שאנו נוטים למצוא במשלים ובסיפורים המפוזרים ברחבי הספרות התלמודית . האם המתח בין ׳צורות חיצוניות׳ לבין ׳ערכים פנימיים׳ משקף מתח בין אידיאלים מוסריים ודתיים לניגודיהם השליליים, או שמא יש לזקוף אותו על חשבון כלומר, באיזו מידה נוטים אנו להלביש על מערך השאיפה האומנותית של המחברים ? הטקסט הסיפורי תוספת רעיונית שבאה מכוח עמדת הפרשן, שהרי פעמים רבות אין הוא משקף מגמה רעיונית זו כל עיקר, אלא מבטא טעם אסתטי וקונוונצייה אומנותית . תשובתו של פרנקל לשאלתו של אורבך היא שדווקא הסיפורים, שבאו לעולם בגלל תוכנם המוסרי, מבטאים, גם בעזרת עיצובם האומנותי, את עקרונות המוסר, ולכן ראויים הם שייאספו, ייבדקו, יושוו ויעומתו על פי הרעיונות המוסריים המתגלים 3 כלומר, אותו פיצול שגרס אורבך בין גישה רעיונית לגישה אומנותית איננו בהם . מהווה קו גבול חיצוני ופנימי בטקסט, אלא שני הקטבים כנוסים בתוך הטקס...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן